תיאוריות רבות העוסקות בהומור מתבססות על מודל אי ההלימה כדי להסביר את התהליך ההומוריסטי. במחקר הנוכחי נטען, שקשר סטטיסטי בין הומור לבין אי הלימה איננו מבטיח שקיים קשר סיבתי בין השניים. החוקרים מסבירים שיתכן שאי הלימה איננה הסיבה להומור אלא תופעת לוואי של התהליך ההומוריסטי.
פרקים נבחרים:
תיאוריות על הומור
הפסיכולוגיה של ההומור
בלשנות והומור
ספרות והומור
הומור ותרבות הפופ
נקודות מבט היסטוריות על הומור
הסוציולוגיה של ההומור
יישומים להומור: בריאות, חינוך ומקום העבודה
הומור ותקשורת
The Effects of Incongruity, Surprise and Positive Moderators on Perceived Humor in Television Advertising (Alden, Mukherjee & Hoyer, 2000)
המחקר בוחן מודלים קוגניטיביים ומנגנונים רגשיים, אשר מסבירים את מידת ההומור הנתפסת בפרסום.
מממצאי המחקר עולה שהיכרות עם סכמות מוצגות ומשחקיות המודעה ממתנות את מידת ההפתעה שנחווית בתגובה להומור. כך שאלמנט ההפתעה הוא תנאי הכרחי אך אין בו די עבור הומור במודעות פרסום.
במחקר נבחנו ליקויים בביטוי הומור מילולי בקרב פגועי ההמיספרה הימנית במוח.
לפי ממצאי המחקר, פגועי ההמיספרה הימנית הראו משיכה סלקטיבית לסיומות מפתיעות של בדיחות, גם עבור אלו שלא היו מתאימות לגוף הבדיחה.
ממצא זה מצביע על כך שפגועי ההמיספרה הימנית מתקשים למזג חלקים של מידע במהלך נרטיב מתמשך.
Humor as a Negatively Accelerated Function of the Degree of Incongruity (Deckers & Salais, 1983)
במחקר הנוכחי נבחן הקשר בין מידת אי ההלימה לבין מדדים של הומור, באמצעות שימוש במתודה ניסויית להשוואה בין משקלים.
לפי ממצאי המחקר נראה שקיים קשר חיובי בין מידת אי ההלימה בגירוי לבין מדדי הומור שונים, זאת בניגוד למחקרים שמספקים תמיכה לקשר המתואר באמצעות עקומת U הפוכה.